"הבסדר שלי"

יעל קאהן, בוגרת "בית אמיתי" משתפת את סיפורה באירוע ההתרמה

השנתי של עלם.

ברית בר נתן

אם מישהו היה מעז לומר לי לפני 6 שנים שיום אחד אמצא את עצמי בתור

לגינקולוגית (לא זאת של חדר 4), עם בעלי (ולא עם חברות נפגעות

או מתנדבת של המרכז סיוע), בהמתנה לעוד בדיקה (רצונית לשם שינוי) בתחילתו של תהליך שעומד להמשך 9 חודשים שלמים-יצירת חיים חדשים, 

הייתי צוחקת בפניו ומחדדת לו את טעותו המרה.

אהבה - טריגר

מילה טעונה משך כל כך הרבה שנים,

מילה קשה, רגש מעוות... מגע מכאיב...

כך תיארתי אהבה משך 25 שנים.

בנות משתפות

 

אין מספיק זמן 

אין מספיק דמעות

לכאוב

לבכות

על החוויה הטראומטית הזו של החיים.

הסיפור כבר מתגלגל על הלשון.

פגיעה מינית, 11 שנים.

בלי רגש, בלי הבנה.

ככה יוצא.

כמו להגיד שישנתי טוב או לא טוב בלילה.

ומה הם חושבים, וואו את בחורה חזקה.

מה הם יודעים על הכאב הזה שלא יודע שובע באותה שנייה שבה את מבינה את המשמעות של הסיפור המטומטם שלך.

ואין לך מספיק דמעות, אין לך מספיק זמן לכאוב ולבכות על הטרור הזה שהגוף והנפש עברו.

6 שנים מאז שסיפרתי.

6 שנים של מלחמה יומיומית בעצמי ובעולם.

6 שנים של השלכות, התמודדות, בריחה, עיבוד.

וזה לא מספיק.

11 שנים של בלבול, סיוט, כאב, אהבה, עיוות, טירוף, שגעון, בגרות, כעס, לבד, ביחד, סוד.

את לא אשמה.

את מגיבה בצורה נורמלית לסיטואציה לא נורמלית.

את מנסה להבין.

זה הרבה מעבר להגיון.

זה הרבה מעבר למה שניתן להכיל בגוף ונפש.

ובחרת בחיים בכל זאת.

בחרת להחזיר את הנפש שלך.

בחרת לצחוק ובחרת לאהוב.

בחרת לתת לאנשים לאהוב אותך.

בחרת לאהוב את הגוף שלך.

בחרת.

מרגע שבחרת כל העולם שלך.

מעולם לא הייתה לך זכות בחירה.

אין מספיק דמעות אבל אני אבכה את כל מה שיש לי.

אין מספיק זמן אבל אני אכאב בכל הכוח שלי.

ויקטוריה

אם רק הייתי יודעת

אם רק הייתי יודעת שיש אנשים שרוצים לתת מבלי לקבל בחזרה. מקום איפה "עזרה בחינם"

לא שווה "מסוכן".

אם רק הייתי יודעת שלא מנסים לשנות אותי, שאין שום אג'נדה סמויה "לתקן" אותי.

מקום שמאמינים שאני יודעת מה טוב לי יותר מכולם.

מקום שמותר לי להרפות, לנוח.

מקום  שבאמת רוצים "שתהיי את".

אם רק הייתי יודעת שבית אמיתי קיימת, לא הייתי צריכה להיות לבד בימים הכי קשים שלי.

עכשיו אני יודעת, ואני רוצה שגם את תדעי.

ברית בר נתן

להפסיק לפחד מהפחד

להיות רגע בחרדה

לאבד רגע שליטה

לא לפחד ממה שיקרה, לסמוך על הגוף שהוא יידע למצוא גבול מחדש-שליטה

לא להחזיק כל הזמן

לתת לגוף לצאת מהממדים של עצמו, לתת לגוף לדבר. לתת לגוף את החופש, החופש לומר את מה שהוא רק רוצה.

מאיה.

כל דרך מובילה לכאב

ניתוק

חיבור

מה עוד אפשר

כל דרך מובילה לכאב אחד גדול

והכל זה מיותר;

 

קשה לנשום

קשה להכיל

ואני צופה בך מהצד -

רקדנית קפואה מלאת חיים

מעולם מוות לא היה כל כך בהיר

המנגינה ממשיכה והמילים מהדהדות

קולך משתלט ומכתיב

ואני שלך כמו תמיד

 

אני כואבת ואני אסופה

אני כלואה ואני חופשיה

אני הכל ואת כלום

ולמרות זאת את השולטת;

הילדה הבוגרת,

הנסיכה העדינה שמטפסת על עצים

זאת שקופצת ללא רחמים

מגבהים עצומים ולמרחקים שאין להם סוף

צוללת לתהום עמוק

מייצרת צפנים ושפות חדשות

טוטאלית ונחושה

את רוצה למות

את רוצה

מאיה.

בין השמים לאדמה

הגוף על הקרקע

הנשמה נעלמה

יהלום ששייפו יותר מדי

כאב מפוזר כאבקה מסביב

אבקה נוצצת וחונקת

מתפשטת לכל עבר

בין השמיים לאדמה

הנשמה על הקרקע

הגוף נעלם

הכל רץ מסביב ואני באוויר הפתוח

חשופה

לא מוגנת ולא קשובה

רסיסים של תקווה בכל חלל הגוף

מנסים לפצוע, להזכיר שהוא קיים

הוא שם

בין השמיים לאדמה

הגוף והנשמה שם

לפעמים נעלמים ולפעמים חוזרים

אבל תמיד נשארים

בין השמיים לאדמה

 

 
מאיה

בית אמיתי | 

דברי איתנו 054-5930505

bait@elem.org.il

  • Facebook
כל הזכויות שמורות לבית אמיתי