אין מספיק זמן 

אין מספיק דמעות

לכאוב

לבכות

על החוויה הטראומטית הזו של החיים.

הסיפור כבר מתגלגל על הלשון.

פגיעה מינית, 11 שנים.

בלי רגש, בלי הבנה.

ככה יוצא.

כמו להגיד שישנתי טוב או לא טוב בלילה.

ומה הם חושבים, וואו את בחורה חזקה.

מה הם יודעים על הכאב הזה שלא יודע שובע באותה שנייה שבה את מבינה את המשמעות של הסיפור המטומטם שלך.

ואין לך מספיק דמעות, אין לך מספיק זמן לכאוב ולבכות על הטרור הזה שהגוף והנפש עברו.

6 שנים מאז שסיפרתי.

6 שנים של מלחמה יומיומית בעצמי ובעולם.

6 שנים של השלכות, התמודדות, בריחה, עיבוד.

וזה לא מספיק.

11 שנים של בלבול, סיוט, כאב, אהבה, עיוות, טירוף, שגעון, בגרות, כעס, לבד, ביחד, סוד.

את לא אשמה.

את מגיבה בצורה נורמלית לסיטואציה לא נורמלית.

את מנסה להבין.

זה הרבה מעבר להגיון.

זה הרבה מעבר למה שניתן להכיל בגוף ונפש.

ובחרת בחיים בכל זאת.

בחרת להחזיר את הנפש שלך.

בחרת לצחוק ובחרת לאהוב.

בחרת לתת לאנשים לאהוב אותך.

בחרת לאהוב את הגוף שלך.

בחרת.

מרגע שבחרת כל העולם שלך.

מעולם לא הייתה לך זכות בחירה.

אין מספיק דמעות אבל אני אבכה את כל מה שיש לי.

אין מספיק זמן אבל אני אכאב בכל הכוח שלי.

​

ויקטוריה